חצי שנה. זה פרק הזמן שחלף מהרגע שסירבנו להצעה הראשונה ועד שהתיבה שלנו זכתה לקבל הצעה נוספת. חצי שנה של ציפייה, תהיות ואולי גם פחד סמוי שמא ויתרנו על הזדמנות שלא תחזור. אבל הנה, נופר הציגה לנו היום פרופיל חדש: B, מפאייטוויל שבצפון קרוליינה. שוב המסמכים, שוב התמונות, ושוב הצורך להחליט על גורל המסע שלנו על סמך מילים ונתונים יבשים.

בפרופיל של B היו פחות "נקודות אדומות" מאלו שמצאנו אצל J, אבל זה הזמן להודות: בתהליך רגיש כמו הריון, כל פרט הוא סובייקטיבי. מה שנתפס כלגיטימי אצל אחד, עשוי להיראות קריטי ומדאיג אצל האחר. כשאנחנו מדברים על "נקודה אדומה", אנחנו לא תמיד מתכוונים למשהו שפוסל את הפרופיל על הסף, אלא למשהו שדורש מאיתנו לעצור, לשאול ולהבין לעומק את המשמעות הרפואית או האישית שלו.

שוחחנו עם נופר בהרחבה על כל הספקות שלנו. לשמחתנו, קיבלנו הבהרות ותשובות שהניחו את הדעת והצליחו להרגיע את החששות. החלטנו להתקדם, ולא – זה לא קרה מתוך פחד להמתין עוד חצי שנה, אלא מתוך תחושה אמיתית שזה עשוי לעבוד. עכשיו, הכדור עובר לצד השני. נופר העבירה את הפרופיל שלנו לסוכנות בארה"ב, וכרגע B היא זו שצריכה לבחון אותנו ולהחליט אם היא מעוניינת להמשיך. אם התשובה תהיה חיובית, השלב הבא יהיה ה"דייט הראשון" שלנו – שיחת זום רשמית בנוכחות הנציגות מהסוכנויות. אנחנו מחזיקים אצבעות לשידוך מוצלח.