כפי שסיפרתי לפני כמה ימים, האישור להגיע למרפאת הפוריות בארה"ב לא ניתן בקלות. הדרך לבויסי רצופה בבדיקות כאן בארץ – חלקן נועדו כדי להשביע את רעבונה של הבירוקרטיה האמריקאית הקשיחה, אבל רובן נועדו למטרה החשובה באמת: להבטיח שסיכויי ההצלחה של התהליך יהיו הגבוהים ביותר שאפשר. אנחנו לא רוצים להגיע עד איידהו רק כדי לגלות שמשהו לא אופטימלי.
זה השלב שבו המסע הופך משיחות על חלומות וחוזים למשהו פיזי וביולוגי מאוד. הפעם הגיע תורה של בדיקת הזרע – שלב הכרחי בכל תהליך IVF, שנועד לתת לקליניקה בארה"ב תמונה מדויקת על איכות הדגימה לפני שהם מתחילים בהפריות. בניגוד לבדיקות הדם הקודמות שנעשו במעבדות השגרתיות של הקופה, את הבדיקה הזו נשלחנו לבצע בבית החולים סורוקה.
בואו נודה על האמת: ביקור בבית חולים הוא בדרך כלל חוויה מעיקה, והסיטואציה הספציפית הזו תמיד מלווה במנה גדושה של מבוכה ותחושת "בואו נסיים עם זה כבר". אבל באופן מפתיע, המיקום של המעבדה הצליח להפוך את החוויה למשהו אחר לגמרי. מצאנו את עצמנו באגף סימפטי ורגוע יותר של בית החולים, שממוקם ממש סמוך למחלקת יולדות. כשעמדנו שם בתור, מוקפים במשפחות נרגשות שיוצאות עם סלקלים ובקולות של תינוקות שרק נולדו, המבוכה התחלפה בסמליות חזקה.