התעוררנו בבויסי בהתרגשות שיא לקראת הביקור הראשון מתוך שניים בקליניקה. אחרי חודשים של צפייה בראיונות וסרטונים של זוגות אחרים, פתאום מצאנו את עצמנו שם, מול אותן דלתות מפורסמות שבין העצים. כולם אמרו שרק כשמגיעים לכאן מרגישים את הדברים זזים באמת – והם צדקו. זה היה יום שכל כולו הוקדש למשפחה העתידית שלנו.

הקליניקה התגלתה כגוף הרבה יותר גדול ממה שדמיינו. בחדר המתנה ירוק ורחב ידיים התחלנו את "פס הייצור" המקצועי: שיחה עם קארה הרופאה לאימות נתוני ה-FDA, בדיקה גופנית, ומרתון של בדיקות – 9 מבחנות דם מכל אחד, דגימת שתן וכמובן, ה"משימה" המפורסמת עם הכוסית הסטרילית. בחדר קטן עם כורסה מכוסה נייר ומכשיר DVD (שנראה כאילו נשאר שם מהניינטיז), מצאנו את עצמנו מנסים למלא את חובתנו הביולוגית ולחתום בכתב יד רועד על מדבקת הזיהוי עם הפרטים האישיים שלנו. זו משימה מאתגרת בהרבה ממה שהיא נשמעת, בהתחייבות.

את היום חתמנו בפגישה עם קורטני, מתאמת ה-IVF שלנו ואחת הנשים הצבעוניות והשמחות שפגשנו. היא עשתה לנו סדר: מה עברנו, מה מחכה לנו עד לרגע ה"החזרה" לפונדקאית (שעוד לא נבחרה), וליוותה את הכל בהסברים ויזואליים על הערכה ההורמונלית שתורמת הביציות תקבל – מחזה שלא נראה כיף במיוחד, בלשון המעטה. חתמנו על החוזים הרשמיים ויצאנו בתחושה שזהו, המנועים פועלים. בעוד יומיים נחזור לסדרת פגישות עם הפסיכולוגית, עם ד"ר סלייטר ועם מחלקת הכספים.