יומיים חלפו מאז הביטול המפתיע של B, והערב הגיע טייק 2. שוב פינת האוכל, שוב רשימת השאלות ושוב הבגדים החגיגיים (אם כי בואו נגיד שרמת ההשקעה בסטיילינג ירדה מעט מהפעם הקודמת). עלינו לזום, נופר כבר הייתה שם, ואליה הצטרפה הנציגה של סוכנות הפונדקאות האמריקאית. כולם מוכנים, כולם מחכים, רק משבצת אחת על המסך נותרה שחורה: B מאחרת.

דקה רדפה דקה. כשחלפו שמונה דקות של שתיקה מביכה, הסקפטיות שלי כבר לא הייתה בגדר חשש – היא הפכה למציאות. התחלתי להבין שהשיחה הזו, וכנראה גם השידוך הזה, לא הולכים לקרות. הנציגה האמריקאית, שהייתה מובכת באופן שקשה לתאר, ניסתה להשיג את B בכל דרך אפשרית, אך ללא הועיל. "אני לא מצליחה להשיג אותה", היא הודתה לבסוף בקול מבויש וחלוש.

אחרי עוד כמה דקות של ניסיונות סרק, הוחלט לסיים את הפארסה הזו, מלווה במטח של התנצלויות. נשארנו לבד בשיחה עם נופר, ובמקום לשקוע בבאסה, קיבלנו החלטה חותכת: אנחנו מבקשים לא לנסות ליצור עם B קשר נוסף. נכון, חיכינו חצי שנה, אבל אנחנו מעדיפים להמתין עוד אם צריך, העיקר למצוא מישהי אחראית שאפשר לסמוך עליה במסע הדרמטי הזה. זה אולי מבאס לחזור לנקודת האפס, אבל עדיף לגלות חוסר רצינות בשלב ה"דייט הראשון" מאשר בשלבים מאוחרים יותר.