מחר אנחנו מתחילים את המסע חזרה הביתה: 23 שעות של טיסות והמתנה, אבל זהו רק שבריר מהמסע הגדול והבלתי צפוי שאנחנו עוברים. את הבוקר האחרון פתחנו אצל ד"ר קארי, הפסיכולוגית. הגענו עם לא מעט חששות אחרי השאלון המאתגר ששלחה לנו, אבל היא קיבלה אותנו בחום בקליניקה פרטית שנראית כאילו נשלפה מסרט נעורים אמריקאי. קארי הרגיעה אותנו מיד – היא יודעת שחלק מהשאלות שלה מקדימות את זמנן, אבל המטרה היא לחשוף אותנו כבר עכשיו לסוגיות שילוו אותנו כהורים בעתיד.

הקדשנו זמן רב לייחודיות של משפחה עם שני אבות. דיברנו על איך מספרים את הסיפור לילד ומתי, וקארי הציגה לנו כלי מדהים: ספרי ילדים צבעוניים שמסבירים פונדקאות בגובה העיניים. ספר אחד בספרדית, "Dos papás para Hugo", שבה את ליבי במיוחד בפשטות ובישירות שלו. זה היה רגע שבו הבנו שהכלים כבר שם, מחכים שנשתמש בהם. אגב, גם לד"ר קארי יש ספר ילדים משלה.

מהשקט אצל קארי המשכנו לקליניקת הפוריות לסגירות אחרונות. אחרי פגישה פיננסית טכנית, התיישבנו עם ד"ר סלייטר לסקירה ביולוגית מרתקת: מהפריה, דרך התפתחות הבלסטוציסט ועד לאבחון הגנטי (PGT). רגע לפני שנפרדנו, השארנו אצלה מתנה קטנה עבור התורמת שלנו – הדרך היחידה שלנו להגיד תודה למישהי שמעניקה לנו כל כך הרבה מבלי שבכלל נפגשנו.

היית טובה אלינו, בויסי.