חזרנו למאגרים בתחושת פספוס גדולה. המוראל היה נמוך, ולא בגלל שהתורמות האחרות לא היו טובות, אלא כי פשוט הרגשנו חיבור אמיתי למספר 60. משהו בה הרגיש לנו נכון, ולא היינו מוכנים לוותר עליה כל כך מהר. החלטנו לעשות מעשה ולבקש מהקליניקה לבדוק: האם יש סיכוי שהיא מתכננת סיבוב תרומה נוסף בקיץ?

בקליניקה הסכימו לשלוח לה מייל, ואנחנו התכוננו להמתנה ארוכה ומורטת עצבים. אבל אז קרה משהו שלא ציפינו לו: לא עברו שלוש דקות, והתשובה שלה כבר נחתה בתיבת המייל של הקליניקה. בתרגום חופשי לעברית, זה נשמע בערך ככה: "וואו!!! אלו חדשות מדהימות! אני לחלוטין אגיע לסיבוב נוסף ברגע שאסיים את הנוכחי. איזה כיף!".

צריך להבין – הכל קורה דרך מתווכים. בשלב המוקדם הזה, אסור לנו ליצור איתה קשר ישיר, והקליניקה היא הגורם היחיד שמעביר מסרים. כשקראנו את המילים שלה, הצבע חזר לנו לפנים ברגע. התחושה שהיא כל כך נלהבת לתרום שוב, ודווקא עבורנו, הפכה את כל הייאוש של השעות האחרונות לאופטימיות זהירה.

ביקשנו מהקליניקה להמשיך בתהליך בכל הכוח. כלומר, לנסות לשריין לנו אותה לסבב הבא בעוד כמה חודשים. באותו רגע, הדבר היחיד שהצטערנו עליו הוא שאין לנו דרך לשלוח לה חיבוק או לפחות להגיד לה תודה ענקית על התשובה הזו. אבל מי יודע, אולי בעתיד עוד נזכה לעשות את זה.