בדרך למשפחה משלנו

"היי, שלומי? מדבר אור מבייביבלום, מה שלומך?". אממ… שלומי טוב, סך הכל. נראה לי. פתאום, בתוך השגרה, הטלפון מצלצל ומזכיר לי שזה אמיתי: באמת השארנו הודעה אתמול בלילה, ועכשיו צריך להתמודד עם ההשלכות. הדיבורים התיאורטיים מהספה הפכו תוך רגע לקול בצד השני של הקו. אני מודה שברגעים הראשונים קצת גמגמתי.…
המשך קריאה

מכירים את זה שאתם ממש INTO IT? אז אנחנו היינו ממש INTO IT אחרי השיחה עם אור ועמית. לא כ"כ היתה שאלה של אם בכלל, אלא יותר שאלה של האם זה הזמן הנכון. כלומר – האם אנחנו מוכנים כבר עכשיו? אז אפשר היה לחלק את התשובה לשאלה הזו לשני חלקים:…
המשך קריאה

שלושה ימים בלבד אחרי שקיבלנו גישה למאגרים, נראה שיש כיוון! ביקרנו בפרופילים של עשרות נשים, כשאת רובן פסלנו מסיבות כאלו ואחרות (לפעמים תחושת בטן, לפעמים נתונים יבשים), ואת היתר שמרנו ל"חקירה" מעמיקה יותר. וכשאני אומר חקירה, אני מתכוון לזה. מלבד התמונות מהילדות ומהיום, כל תורמת סיפקה מידע רפואי מפורט להפליא…
המשך קריאה

את הבחירה הראשונית שלנו בתורמת מספר 60 מסרנו לבייביבלום בצהרי יום שישי, ה-17 במרץ. הם מצדם לא בזבזו זמן ועדכנו מיד את קליניקת הפוריות בבויסי, איידהו, המקום שבו נמצאת התורמת שלנו. בשלב הזה, התחלנו להרגיש את היתרון הגדול של הליווי הצמוד. חשוב להבין שבייביבלום הם הרבה יותר מרק "מתווכים". הם…
המשך קריאה

יום שני הגיע. בארה"ב חוזרים מחופשת סוף השבוע, ואנחנו בהתרגשות שיא – סוף סוף אפשר להתחיל. בשעות הערב נחת המייל המיוחל מקליניקת הפוריות בבויסי עם ערימת מסמכים לחתימה. תקתקנו הכל תוך שעה, קיבלנו הרשאה למאגר, ונכנסנו בנחישות כדי לעשות את מה שבאנו לעשות: לשריין את תורמת מספר 60. אבל רגע,…
המשך קריאה