אחרי שסיימנו לנתח את דוחות ה-PGT-A בעצמנו, הגיע הזמן לפרשנות המוסמכת. נפגשנו הערב בזום עם ד"ר סלייטר, שהפכה את האותיות והמספרים היבשים (אותם ציונים שדיברנו עליהם) לסיכויים ממשיים. היא עברה איתנו עובר-עובר והסבירה מה ההסתברות של כל אחד מהם להיקלט, להתפתח ולהפוך בסופו של דבר לתינוק שנחזיק בידיים.

בשלב מסוים בשיחה, ד"ר סלייטר הטילה פצצה שהחזירה אותנו לשאלות הכי בסיסיות של המסע הזה: "האם הכוונה שלכם היא להחזיר עובר אחד או שניים?". במילים פשוטות – האם אתם מכוונים לילד אחד או לתאומים? למרות שעמוק בפנים התשובה שלנו ברורה ואנחנו חולמים על תאומים כבר בשלב הזה, בחרנו בשיחה לשמור על איפוק ולומר שאנחנו עדיין לא בטוחים. בתגובה, נחשפנו לעוד רובד של סטטיסטיקה אמריקאית, כולל הסברים על הסיכוי הנמוך אך הקיים להיוולדות של שלישייה במקרים מסוימים.

בסוף הערב הזה, אחרי ערימות של מספרים וגרפים, נשארנו עם מסקנה אחת שקצת מרסקת את הכל: התהליך הזה כל כך מורכב, שמספיקה סטייה אחת קטנה בטבע כדי לשבש את כל הסטטיסטיקה המפוארת שבנינו. עכשיו הכדור אצלנו. אנחנו צריכים לעדכן את בייביבלום ואת הקליניקה בהחלטה הסופית שלנו. זה לא רק עניין של העדפה משפחתית; כמות העוברים שיוחזרו קובעת את פרופיל הפונדקאית שנחפש, שכן לא כל פונדקאית יכולה או רוצה לשאת הריון תאומים. ברגע שנחליט, השלב הבא והמשמעותי של התהליך יוכל לצאת לדרך.