הנה זה קורה. אנחנו בסן פרנסיסקו, ובעוד כמה ימים ננחת בבויסי כדי להתחיל באופן פורמלי את התהליך שלשמו התכנסנו: יצירת העוברים שלנו. זו לא הפעם הראשונה שלנו בארצות הברית; ביקרנו כאן ב-2019, רגע לפני שהעולם נסגר בגלל הקורונה. כבר אז שיננו לנו את חוק הברזל של הכניסה לארה"ב: תמיד להגיד את האמת בבקרת הגבולות, לא להתחכם ולא לעורר חשד. בביקור הקודם זה היה פשוט – באנו לטייל, ואמרנו שבאנו לטייל.
אבל הפעם, כשבקר הגבולות שאל אותי למטרת הביקור, האמת הייתה אחרת לגמרי. עניתי בביטחון: "הליך רפואי". לא ציפיתי שזה יהיה הרגע שבו הוא יחליט להפוך לחוקר פרטי. הוא רצה לדעת הכל: מי עובר את ההליך? מה בדיוק עושים? מי הרופא המטפל? והכי חשוב – האם יש לי הוכחות? למזלי, הגעתי מוכן עם כל הניירת המכובדת מהקליניקה. אחרי רפררוף קצר במסמכים, הוא השתכנע וסימן לי לעבור.
חיכיתי לניר מעבר לעמדות התשאול, וברגע שהתאחדנו, הרגשנו שהמכשול הבירוקרטי הראשון מאחורינו. כנראה שהיקום החליט לצ'פר אותנו על הלחץ בביקורת הדרכונים, כי כשהגענו למסוע, זכינו להישג ששמור רק ליחידי סגולה: המזוודות שלנו יצאו ראשונות. עכשיו, עם המזוודות ביד ואישור הכניסה בדרכון, אנחנו מוכנים לטוסססס למלון לנוח אחרי 16 שעות טיסה.